ת"א 28343-08-20

תקציר

השופט פסק לטובת התובע וקבע כי יש לסווג את האירוע המדובר כתאונת דרכים לפי סעיף 1 לחוק הפיצויים. משכך, נמצא כי ראיות התובע עמדו בנטל ההוכחה והציגו תיאור עקבי וקוהרנטי של האירוע. על פי ההגדרה, התאונה אירעה בעת שהתובע השתמש ברכב מנועי לצרכי תחבורה. כמו כן, התקיימו ארבעת התנאים לתחולת הטיפול בדרכים, כפי שהותוו בפסק הדין: הוא התרחש תוך כדי נסיעה, היה אירוע פתאומי הנדרש למהלך הנסיעה, לא היה תקלה מורכבת, והיה כרוך בטיפול במטען למניעת מפגע תחבורתי. לאחר מכן פנתה השופטת לשאלת הנזקים, דנה בנכות רפואית ותפקודית וקבעה את שכר הבסיס, שנקבע על 18,000 שקל לחודש בשל תנודתיות הכנסתו של התובע כעצמאי. לתובע נפסקו 27,000 ₪ בגין הפסדי שכר בעבר, שחושבו באופן גלובלי על בסיס היעדר נתונים מדויקים. בגין הפסדי שכר עתידיים הורתה השופטת על חישוב אקטוארי, שהסתכם ב-634,130 שקל, מתוכו זכה התובע במחצית, קרי 317,065 שקל, בהתחשב בהיעדר הוכחת פגיעה בשכר ובתאונות ונכויות קודמות של התובע. הסכומים שנפסקו עבור הוצאות רפואיות, עזרה לזולת ונזקים לא ממוניים (כאב וסבל) היו 7,500 ש"ח, 15,000 ש"ח ו-36,940 ש"ח, בהתאמה. אלה קוזזו לאחר מכן בניכוי פיצויי המוסד לביטוח לאומי, בסך 125,693 שקל. בעקבות זאת חויבה הנתבעת לשלם לתובע 277,812 ₪, בצירוף שכר טרחת עורך דין בשיעור של 15.21% והוצאות משפט. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום 5.7.2023, כאשר זכות הערעור שמורה.