ב"ל 72195-07-19

תקציר

התובע, שנפגע בתאונת עבודה, הגיש תביעה כנגד הנתבעת, בדרישה לשומת הכנסה גבוהה יותר לצורך חישוב גמלת נפגעי עבודה. עם זאת, השופט דחה את התביעה בשל התיישנות. התובע לא הגיש ערעור על התביעה בתוך המועד האחרון של 12 חודשים, ולא הוצגו נסיבות חריגות להארכת המועד. כמו כן, השופט קבע כי התביעה חסרת שחר, והפנה לפסיקה קודמת במקרה דומה (משפחה - מוסד לביטוח לאומי). הנתבעת מימשה 'גמלת חוסם', וחישבה כדין את הגמלה על בסיס הכנסותיו ומקדמות התובע המדווחות. עדותם של עדי הנתבעת, שהכינו תעודות עובד ציבור, תמכה בחוקיות חישוב ההטבה. הם הסבירו את שיטת הנתבעת, שהתבססה על משכורתו האחרונה של התובע ועל מקדמות מוצהרות, ללא כל אינדיקציה למרמה או מניפולציה. השופטת קיבלה את טענת הנתבעת כי מטרת התקנה החלה היא לא רק למנוע דיווחים כוזבים אלא גם להבטיח שההטבה תתבסס על הכנסתו בפועל של התובע לפני התאונה ולתמרץ דיווח במועד. מאחר שהתובעת לא מסרה דו"ח הכנסות עדכני לפני התאונה ומועד התאונה היה ברור, לא היו נסיבות חריגות המצדיקות חריגה מהתקנה. לפיכך נדחתה התביעה, והוחלט שלא לשאת בהוצאות, עם זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום.