ע"א 196/89

תקציר

פסק הדין של בית המשפט העליון התייחס לערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים בעניין מס הכנסה ושומות מס מעסיקים. למשיב, שהיו לו תשלומים חייבים במס לעובדים, נמסרה תחילה שומת ניכוי על ידי המערערת, אך הוא התנגד והגיע להסכם שהוביל לשומה סופית. בטרם הוכרע ההשגה הוצא צו שומה ליתרת הניכויים. בית המשפט המחוזי קיבל את טענת המשיב כי השומה הסופית מונעת חיובים נוספים, אך בית המשפט העליון חלק על כך, תוך שהוא מצטט פסקי דין קודמים ותיקונים לפקודת המס. בית הדין קבע, כי השומות הסופיות להכנסות המשיב וצו השומה להכנסות העובדים הן סוגיות נפרדות. היא הודגשה כי מרגע עריכת שומה סופית, השינויים אפשריים רק באמצעות נציב מס הכנסה, ואין בקיומה של שומת הכנסה סופית למשיב כדי לשלול שומה נפרדת בגין מסים החייבים אחרים שהמשיב היה צריך לנכות את הכנסתם. הערכת הניכויים היא תהליך עצמאי, הנחשב מבחינה משפטית לשומת הכנסה אך אינו תלוי בה. יתר על כן, מיסים שלא שולמו וכאלה שלא הועברו הם שווי ערך, והחובה לשלמם אינה מותנית בתהליך שומת הכנסה. היגיון זה חל הן על מס הכנסה והן על מס מעסיקים. פסק הדין קיבל את הערעור, הפך את החלטת בית המשפט המחוזי והחזיר את התיק לדיון נוסף לגופו של עניין. המשיב חויב לשלם הוצאות ערעור בסך 10,000 ₪.