בש"פ 6348/09

תקציר

נגד המערער, מ.נ. ואחרים, הוגשה עתירה לבית המשפט המחוזי בירושלים, בבקשה להכריז עליהם כברי הסגרה לארצות הברית לצורך העמדתם לדין פלילי. בפסק דין מיולי 2009 הכריז סגן הנשיא השופט ד' חשין על המשיבים, ובהם מ.נ., כברי הסגרה. בעקבות החלטה זו ביקש היועץ המשפטי לממשלה את מעצרו של מ.נ. מכוח סעיף 15 לחוק ההסגרה. השופט נועם נעתר לבקשה, אך הוגש ערעור. בערעור נטען כי השופט נועם נעדר סמכות לפסוק בנושא, שכן הוא היה צריך להידון בהרכב של שלושה שופטים, וכי החלטתו לעצור את מ.נ. סותרת את קביעתו של המשנה לנשיא חשין כי מ.נ. יישאר משוחרר בערבות. עם זאת, דעת הרוב, שנכתבה על ידי השופט מ' נאור ואליה הצטרפו המשנה לנשיא א' ריבלין והשופט א' רובינשטיין, קבעה כי הערעור יכול להידון בפני שופט יחיד וכי לשופט נועם אכן נתונה הסמכות לדון בבקשת המעצר. הם נימקו זאת בכך שצו המעצר הוא החלטת ביניים בהליך ההסגרה ולא חלק מפסק הדין עצמו, למרות שהוא נכלל בפסק דינו של סגן הנשיא חשין. בנוסף, הם ציינו כי חוק ההסגרה ושיקולים מעשיים תומכים בעמדה זו. לחוות דעתה של השופטת נאור הצטרף גם השופט א' רובינשטיין, שהוסיף כי המעצר דומה במהותו למעצרים אחרים, בהיותו שלילת חירות לפני הרשעה. סגן הנשיא ריבלין הסכים עם פרשנות הרוב לחוק בתי המשפט, אך הדגיש כי הליכי הסגרה מחייבים התחשבות בהתחייבויות בינלאומיות. משכך, הערעור נדחה, ומ.נ. יוחזק במעצר עד להסגרתו.