ת"א 39602-09-14

תקציר

התיק נסוב סביב מחלוקת בין יזם לבין עיריית תל אביב-יפו בנוגע לתשלומים שונים שהוטלו על היזם במסגרת פרויקט בנייה רחב היקף. לטענת היזם, העירייה אילצה אותם לחתום על "הסכם כניעה" שהביא לכפל תשלומים שלא כדין. התשלום הראשון בוצע באמצעות הסכמי 2013, שהיזם אינו חולק עליהם, והתשלום השני בוצע בדמות היטלי פיתוח הנדרשים על פי חוקי העזר העירוניים. היזם טוען כי היטלים אלה מהווים כפל תשלום עבור אותה תשתית ומבקש להשיב את הסכומים ששולמו על פי התקנון, בסך של למעלה מ-5 מיליון שקל. הם מבססים את טענתם על פסיקה קודמת של בית המשפט העליון, פרשת "דירות יוקרה", אותה הם מפרשים כמקימה עילת תביעה חדשה להשבת כספים ששולמו בנסיבות דומות. עם זאת, הנתבעים טוענים כי פרשת דירות היוקרה אינה ישימה למצב זה ואינה מקימה עילת תביעה תקפה. לטענתם, היזם מנסה לנצל פרצה בחוק כדי להשיב תשלומים ששולמו על פי התקנון, תוך הימנעות מההשלכות של ערעור ישיר על הסכמי 2013. בית המשפט, לאחר שיקול דעת מעמיק, מסכים עם הנתבעים כי יש לדחות את עילת התביעה בדבר חפיפת התשלומים עם הסכמי 2013. החלטה זו מתבססת על אופייה הנוקשה והבעייתי של תביעת התובע, אשר אינה מנסחת באופן ברור עילות להשבה מעבר לעילת התביעה הנטענת הקשורה לפסיקת דירות היוקרה. בית המשפט מציע כי התביעה הנוכחית, כפי שנוסחה, אינה משרתת את האינטרסים של מי מהצדדים ומאפשרת לתובע לשנות את עמדתו לגבי המשך המשפט. פסק הדין, שניתן שלא בפניו, מאפשר לתובע עד ליום 2.10.2017 להודיע על כוונתו, והתיק יתנהל בהתאם.