בג"צ 323/81

תקציר

בהליך גירושין התייחס בג"ץ למקרה שבו בית דין רבני קבע כי יש למכור דירה בבעלות משותפת כדירה פנויה. הבעל, המתגורר כיום בדירה לאחר שהאישה עזבה בשל התנהגותו האלימה, טען כי היא תימכר כתפוסה על פי חוק הגנת הדייר. בג"ץ הבהיר את סמכותו המוגבלת על החלטות בתי הדין הרבניים, וקבע כי בתי משפט אלה פוסקים על פי הדין העברי, אלא אם כן הורה במפורש אחרת בחוק המדינה. בית הדין הרבני, בבואו לפרש את הדין העברי, התייחס לדירה כפנויה בשל ההקשר של הגירושין, במטרה לחלוקת רכוש הוגנת וצודקת תוך התחשבות בעזיבתה הכפויה של האישה. בג"ץ תמך בהחלטה זו, וציין כי הוראות הגנת הדייר אינן גוברות בהכרח על סמכותו של בית הדין הרבני בהקשר זה. שווי הדירה נקבע כאילו הייתה פנויה, בהתאם להחלטת הרבנים, שהכירה בחוקי הגנת הדייר אך פירשה אותם על פי עקרונות המשפט העברי. בסופו של דבר, העתירה נדחתה, ובכך חיזקה את פסיקת בית הדין הרבני ואישרה את פרשנותם בהתחשב בנסיבות הקשר הזוגי וחובות הגירושין.