ע"א 6255/05

תקציר

המערערים ומינהל מקרקעי ישראל מצויים במחלוקת על תשלום היטל השבחה, הנובעת משינוי תכנית המתאר. המערערים טוענים כי הם אינם הבעלים או החוכרים של הקרקע ולכן אין לחייבם בהיטל לפי סעיף 2(א) לחוק התכנון והבניה. המשיב, לעומת זאת, טוען כי מעמדם של המערערים ישתנה עם תום תקופת הפיתוח שנקבעה בחוזה שלהם עם מינהל מקרקעי ישראל, ועל כן יש לחייבם בהיטל. בית משפט קמא צידד במשיב, והוביל את המערערים לערער ישירות לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון פסק עתה לטובת המערערים, בקובעו כי מעמדם החוזי, לפני תקופת הפיתוח ולאחריה, אינו עולה לכדי חוכר לדורות. משכך, הם אינם יכולים להיות חייבים בתשלום היטל השבחה. בית המשפט מפרש את הדינים הרלוונטיים כמצביעים על כוונה ברורה להטיל את ההיטל רק על בעלים או חוכרים לדורות, ולא על בעלי מעמד שונה, כגון המערערים. עוד מוזכר בפסק הדין כי יש לפרש את דיני המס באופן תכליתי, אך במקרה זה לשונו של החוק ברורה, ולא ניתן להטיל מס על המערערים. כמו כן, בית המשפט מורה למשיב לכסות את שכר טרחת עורך הדין של המערערים והוצאותיהם, והפיקדון יוחזר למערערים.