ע"א 493/91

תקציר

בפרשת בית המשפט העליון התעוררה מחלוקת על רכוש שהעביר יצחק מזרחי לבנו, המשיב מס' 1, ללא תמורה, ובהמשך הסכים להיפרע בחזרה לכל יורשיו של מזרחי באופן שווה. המשיב מס' 1 חזר בו מהתחייבות זו, בטענה לכפייה, וסירב להשלים את ההעברה, מה שהוביל לתביעה משפטית מצד המערערים, יורשיו האחרים של מזרחי. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה, תוך שהוא מציין ליקויים במסמכי ההתחייבות והיעדר רישום, ובכך הפך את המתנה לבלתי שלמה. הערעור נסב סביב השאלה האם ייפוי הכוח הבלתי חוזר עליו חתם המשיב מהווה ויתור על זכותו לחזור בו מהמתנה לפי חוק המתנה, התשכ"ח-1968. בית המשפט העליון קבע כי ייפוי הכוח הבלתי חוזר אכן פעל כויתור, למרות שחלק מהיורשים לא נקבו בשמם, וקבע כי ההעברה צריכה להתבצע כמתוכנן. בנוסף, בית המשפט לא מצא ראיות לכפייה או התנהגות בלתי ראויה והדגיש את תפקידו של האישור הנוטריוני בתמיכה בהתחייבותו הוולונטרית של המשיב. משכך, קיבל בית המשפט העליון את הערעור, וחייב את המשיב מס' 1 להקל על העברת הרכוש למערערים באופן שווה, ופסק להם הוצאות ושכר טרחת עורך דין.