רע"ב 3134-09-23

תקציר

פסק הדין במקרה זה כרוך בבקשה למתן רשות ערעור על החלטה על פסק בוררות. המבקשים טענו כי שגה בית משפט קמא בכך שלא ביטל את פסק הבוררות, שכן התעלם מטענותיהם המוצדקות. עוד טענו כי פסק הבוררות יערער את אמון הציבור בבוררות כמוסד. עם זאת, השופט קבע כי הבקשה לא עוררה שאלות משפטיות או ציבוריות מעבר לאינטרס הצדדים וכי החלטת בית המשפט קמא הייתה נכונה. השופט הדגיש כי תפקידו של בית המשפט בבחינת פסקי בוררות מוגבל, ועילות הביטול מפורשות בצמצום. טענות המבקשים נמצאו כערעוריות באופיין והתמקדו לגופה של המחלוקת, ולא לעילות ביטול תקפות. לגופו של עניין, בית המשפט מצא כי הבורר הכריע בעניינים שהופנו אליו וכי די בנימוקיהם. יתר על כן, בפסק הדין נקבע כי פסק הבוררות אינו נוגד את תקנת הציבור ואינו מהווה עיוות דין. מאחר שטענות המבקשים חסרות שחר, נדחתה בקשת רשות הערעור. החלטה זו חיזקה את ההיקף הצר של התערבות המערערים בענייני בוררות והדגישה את סופיותם של פסקי בוררות. המבקשים חויבו בהוצאות המשיב.