עע"מ 348/21

תקציר

הערעורים מעלים שאלות משפטיות עקרוניות הנוגעות לדיני האזרחות הישראלית. עם זאת, הערעור הראשון, המתמקד ביחסים בין שני חוקים, הפך תיאורטי מאז פקיעתו של אחד מהם. בית המשפט קובע כי אין צורך לפרש את החוק החדש, ולכן הערעור הראשון הוא תיאורטי ודינו להידחות. הערעור השני, העוסק במעמדו של הורה שאינו משמורן בהליך התאזרחות ילדיו הקטינים, הוא מעשי ודורש הכרעה. בית המשפט מבהיר את מעמדו של הורה שאינו אפוטרופוס משמורן לעניין דיני האזרחות בישראל. לדברי בית המשפט, החוק מעניק אזרחות לילדיהם הקטינים של אזרחים מתאזרחים שעמם הם חולקים קשר אמיתי, תוך איזון בין דיני המשפחה לדיני ההגירה. בית המשפט מפרש את החוק כמתייחס למרכיב המשמורת הפיזית ולא לאפוטרופסות, ולכן הורה שאינו משמורן אינו יכול למנוע את התאזרחותו של ילדו הקטין. פרשנות זו מבוססת על לשון החוק, ההיסטוריה החקיקתית ותכליות החוק. בית המשפט מדגיש כי פסק הדין אינו מחייב ליידע הורה שאינו משמורן על בקשת ההתאזרחות של ילדו, אך אין בו כדי לשלול את החובה ליידע אותו על בסיס עילות משפטיות אפשריות אחרות. לפיכך, יש לדחות גם את הערעור השני. המדינה תישא בהוצאות המשיבים ובשכר טרחת עורך הדין בערעור השני.