תאד"מ 52180-05-22

תקציר

פסק דין זה עוסק בתביעה בין נציגו של בית משותף המכונה מגדלי דוד לבין שניים מדייריו. התובעים, שהם נציגת הבית המשותף ושני חברים לשעבר בוועד המנהל, הגישו תביעה נגד הנתבעים בגין לשון הרע לפי חוק איסור לשון הרע (תשכ"ה-1965) בשל שני פרסומים שנעשו על ידם. הפרסום הראשון מחה על דרישת חברי הוועדה כי הנתבע מס' 1 יחדל מפעילותו במציאת חברת ניהול חדשה לבית המשותף וטען כי הנציגות הנוכחית אינה יעילה. הפרסום השני, תגובה לראשון, מתח ביקורת על חברי הוועדה על סיכול כל ניסיון לשינוי ושיפור וכינה אותם פעילים חריפים המתנגדים לכל ניצוץ של שינוי. בית המשפט קבע כי הפרסומים אינם מהווים לשון הרע שכן הם מהווים ביקורת לגיטימית על אופן ניהול הבית המשותף וקבלת החלטות, שמטרתן לעודד שקיפות. הביקורת, אף שהייתה בוטה, לא נמצאה כדי להשפיל או לבזות את התובעים ושירתה תכלית ראויה. יתר על כן, גם אם הפרסומים היו נחשבים ללשון הרע, הנתבעים יכלו להפעיל את ההגנות המוקנות לסעיפים 15(2), 15(4) ו-15(6) לחוק איסור לשון הרע, שכן הם פעלו בתום לב וכוונותיהם היו לגיטימיות, והפרסומים היו מידתיים וסבירים. לפיכך, התביעה בגין לשון הרע נדחתה. עם זאת, חויבו התובעים לשלם לנתבעים הוצאות בסך כולל של 9,000 ₪ שהתחלקו ביניהם, בשל אופייה המיותר של התביעה והביטויים הבלתי ראויים בהם נעשה שימוש בפרסום השני.