תמ"ש 43690/08

תקציר

פסק הדין מקבל את התביעה בחלקה, ופוסק לטובת התובעים, שהם הבעלים של חלקת קרקע במושב. התובעים ביקשו לפנות את בנם ואת אשתו, הנתבעים, מהקרקע. השופטת קובעת כי התובעים לא התחייבו להעביר את זכויותיהם לנתבעים, וכי לנתבעים ניתן רישיון לבנות יחידת דיור על הקרקע רק במתנה, לרבות סיוע כספי מהתובעים, אך לא זכויות בקרקע עצמה. רישיון זה ניתן לביטול, והנתבעים יפוצו על שווי הבית, בניכוי כל השקעה בבנייה בלתי חוקית, בתוך שישה חודשים מיום קבלת התמורה. השופט מגיע למסקנה זו לאחר בחינת חומר הראיות, לרבות האישור שניתן על ידי צדדים שלישיים כגון הסוכנות היהודית, ועדויות הצדדים המעורבים. הנתבעים עזבו את הקרקע לפרקי זמן, והשופטת מציינת את מערכת היחסים העכורה בין הצדדים, ואת רצונם של התובעים למכור את הקרקע ולהשתמש בתמורה לשיפור חייהם לעת זקנתם. התובעים מתקיימים כיום מקצבאות ביטוח לאומי ומשכירים את הקרקע, בעוד שמגוריהם של הנתבעים על הקרקע אינם מובטחים ומשמשים בעיקר כמקום מגורים. המפתח לפסק הדין הוא הקביעה כי מינויו של "בן יורש", שלטענת הנתבעים מקנה להם זכויות בעלות, לא היה כמשמעותו בתקנות הרלוונטיות, ושימש רק כדי לאפשר בניית יחידת דיור נוספת. עוד מדגישה השופטת כי מתנת הרישיון, והסיוע הכלכלי לבניית הבית, הושלמו ולא ניתן לחזור בהם, אך התובעים רשאים לבטל את הרישיון עצמו. הנתבעים חויבו לשלם הוצאות משפט בסך 20,000 ₪.