בג"צ 4330/93

תקציר

בעניין תקנה 27 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986, בחן בג"ץ את חוקיותו של כלל המחייב עורך דין לקבל הסכמה מעורך דינו הקודם של לקוח בטרם קיבל עניין. הכלל נועד להבטיח התנהגות אתית בקרב עורכי דין ולשמור על האינטרסים של הלקוחות בעת מעברים בייצוג המשפטי. עם זאת, היא הטילה מגבלות משמעותיות על חופש העיסוק של עורך הדין החדש ועל האוטונומיה של הלקוח, תוך פגיעה בזכויותיו מעבר לנדרש. בית המשפט העליון קבע כי בעוד שהתכלית של קיום היחסים המקצועיים ראויה, האמצעי לדרוש הסכמה, ולא הודעה גרידא, אינו מידתי. הדבר הגביל יתר על המידה את יכולתו של הלקוח לבחור ייצוג משפטי ומנע מעורכי הדין לעסוק בחופשיות. בית המשפט קבע כי דרישת הודעה, להבדיל מחובת הסכמה, תשיג די הצורך את התכלית המיועדת מבלי לפגוע יתר על המידה בזכויות יסוד. בנוסף, בית המשפט הכיר בכך שסכסוכים כספיים לא צריכים להשפיע על שינוי הייצוג ומתח ביקורת על הכלל על כך שהוא אוכף במשתמע גביית אגרות. כלל 27 נקבע כבלתי מידתי ובלתי סביר, ולכן הוכרז כבטל. בית המשפט שם דגש על איזון בין נורמות אתיות לבין כיבוד זכויות הפרט והציע לשקול אמצעים חלופיים שפגיעתם פחותה. פסק הדין היווה אישור מרכזי לעקרונות המידתיות וההגנה על זכויות האדם בפרקטיקות משפטיות.