בע"מ 6666/23

תקציר

פסק הדין הנדון קשור למחלוקת על תוקפה של צוואה וחלוקת העיזבון שהותירה אחריה אמו המנוחה של המבקש והמשיבים 2 עד 14. הצוואה, מנובמבר 1994, מחלקת את העיזבון בין שני בתי כנסת וקובעת במפורש כי לילדיו של המנוח לא יהיה חלק בירושה. הילדים ערערו על תוקפה של הצוואה וטענו כי אמם חסרה את היכולת הנפשית לקבל החלטה כזו והייתה נתונה להשפעה מופרזת. עוד טענו כי בצוואה נפלו פגמים בלתי הפיכים. עם זאת, בית המשפט לענייני משפחה דחה את התנגדותם וקבע כי הצוואה תקפה, משקפת את רצונו החופשי של המנוח וכי הילדים לא הוכיחו השפעה בלתי הוגנת. מאוחר יותר דחה בית המשפט המחוזי את ערעורי הילדים על פסק דין זה, תוך שהוא מצטט את תקנות סדר הדין האזרחי ומאשר את החלטת בית המשפט לענייני משפחה. לאחר מכן הביא המבקש (ככל הנראה אחד הילדים) את התיק לבית משפט אחר, הציג טענות נגד תוקפה של הצוואה וטען כי בית המשפט הקודם שגה בהחלטותיו בנוגע לקביעות עובדתיות והגשת ראיות נוספות. השופט מציין כי טענות המבקש מכוונות ברובן למסקנותיה העובדתיות של הערכאה הפרוצדורלית ואינן מעוררות שאלות משפטיות המצדיקות התערבות בערעור של ערכאה שלישית. יתר על כן, נחה דעתו של השופט כי לא נגרם עיוות דין וכי הבקשה נעדרת הצדקה. משכך, בקשת רשות הערעור נדחית, והחלטת הערכאות הנמוכות מתקבלת. פסק דין זה מייתר את הצורך בבקשת המבקש לעיכוב ביצוע. השופטת מסכמת בהדגשה כי בקשת רשות הערעור נדחית, ולא נפסקו הוצאות מאחר שלא התבקשה תגובה.