ב"ל 6072-08-21

תקציר

פסק הדין דוחה את תביעת התובעת כנגד הנתבעת, וקובע כי לא התקיימו ביניהם יחסי עובד-מעביד. התובע טען כי עבד במוסך הנתבעת כשכיר, אך השופט קבע אחרת. הראיות הצביעו על סתירות וחוסר עקביות בעדויות התובע והעדים, דבר שהעלה ספק לגבי מהימנותן. תפקידו של התובע, לכאורה פיקוח על עובדים ורישום כלי רכב, לא נראה מוצדק להעסקה במשרה מלאה, במיוחד בהתחשב במספר הנמוך של כלי רכב הנכנסים למוסך מדי יום. שכרה של התובעת, שנקבע באופן שרירותי על ידי בן זוגה הידוע בציבור, המעסיק, והיעדר תלושי שכר אותנטיים, תמכו אף הם ברעיון של יחסי עבודה לא אותנטיים. השופטת הטילה ספק גם בשעות עבודתה של התובעת, בימי עבודתה ובעצם קיומן של הנחיות שניתנו לה, שכן עובדי המוסך ומנהליו סתרו זה את זה בנושאים אלה. בנוסף, הסתרת הקשר המשפחתי של התובעת עם המעסיק בטופס התביעה הוסיפה לספקות לגבי אמינותה. בסיכומו של דבר, פסק הדין קובע כי התובעת לא הצליחה להביא ראיות משכנעות לקיום יחסי עבודה ומורה לה לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 2,000 ₪. השופטת מדגישה כי החלטה זו חלה רק על התקופה שבמחלוקת ולא על כל תקופה אחרת. לשני הצדדים יש זכות לערער על פסק הדין בתוך 30 יום.