ת"א 502/00

תקציר

התובע, שנפגע בתאונת דרכים, תבע את המבטחת הנתבעת לפיצויים. אין חולק כי הנתבע חייב בתשלום פיצויי התובע. הסוגיות שיוכרעו הן גובה הפיצוי הקשור למספר גורמים. ראשית, נבחנת נכותו הרפואית של התובע בשיעור של 40.15% על פי חוות דעתו של המומחה הרפואי שמונה על ידי בית המשפט, אשר בית המשפט מוצא אותה סבירה. שנית, שכרו של התובע לצורך חישוב הפסד השתכרותו נקבע על 3,500 ₪ לחודש, בהתאם לשכר שהרוויח לפני התאונה, שכן טענת התובע כי הועסק באותה עת מוכחת לגופו של המשפט האזרחי. שלישית, נכות תפקודית של התובע נקבעה בשיעור של 35% בשל שיתוק העצב הרדיאלי ושברים ביד ובכתף, בהתחשב בידו הפגועה הלא דומיננטית ובסרט המעקב המראה את יכולתו לבצע משימות מסוימות. רביעית, הפסדי השתכרות העבר נפסקים בסך של 190,670.2 ₪, כולל הפסד השתכרות מלא עבור שנה לאחר התאונה והפסד חלקי לאחריה, עד היום. הפסדי השתכרות עתידיים מחושבים לפי 374,012.1 ₪. הנזק הלא ממוני נקבע על 78,843.7 ₪, בהתחשב בנכות הרפואית של התובע, בתקופת אשפוזו ובגילו. סיוע מבני המשפחה מפוצה ב-21,000 ₪ עבור העבר ו-35,000 ₪ עבור העתיד, שכן העזרה מבני המשפחה מהווה סיוע בתוך חיי משפחה תקינים לאחר תאריך מסוים. הוצאות שונות, לרבות נסיעת התובע לגרמניה לצורך ניתוח, יפוצו בסך כולל של 35,000 ₪. תגמולי המוסד לביטוח לאומי שקיבל התובע מנוכים מהפיצוי בסך 312,972.6 ₪. לבסוף, מנוכים גם תשלומים תקופתיים ששולמו לתובע בסך 73,512.1 ₪. בסיכומו של דבר, נפסק לתובע פיצוי בסך 344,539.2 ₪, בנוסף להוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בשיעור של 13% מסכום זה בתוספת מע"מ.