עע"מ 9102/12

תקציר

פסק הדין דן בתנאים בהם יכול אזרח זר לקבל אזרחות ישראלית באמצעות נישואין לאזרח ישראלי, ובזכויותיו של ילד קטין של זוג כזה לגבי אזרחות ישראלית. בית המשפט בוחן את החוקים והנהלים הרלוונטיים, לרבות חוק האזרחות וחוק הכניסה לישראל, ומפרש את דרישות ההסכמה וההתנגדות לאזרחות מצד ההורה שאינו משמורן. נמצא כי הנוהל הנוכחי, המחייב הסכמה מפורשת של ההורה השני כדי שקטין יצטרף להליך ההתאזרחות של הוריו, מחמיר יותר מהקבוע בחוק. בית המשפט קובע כי החוק מחייב רק היעדר התנגדות מצד ההורה השני, וכי יש לפרש דרישה זו בהקשר של הגנה על זכויותיהם של שני ההורים. יודגש כי על הרשות המוסמכת לנהוג בסבירות ולוודא כי ההורה שאינו משמורן מודע לזכותו להתנגד, וכי חלון ההזדמנויות שלו לעשות כן מוגבל למיעוטו של הילד. במקרה הספציפי שלפנינו, בית המשפט מוצא כי האב לא התנגד להתאזרחות בתו, ומאחר שהיא הגיעה מאז לבגרות, הסכמתו אינה נדרשת עוד. לפיכך הערעור יתקבל, והבת תקבל רישיון לישיבת ארעי ותיחשב כמי שליוותה את תהליך ההתאזרחות של אמה מתחילתו.