ע"א 759/83

תקציר

פסק הדין מתייחס לתביעה שהגיש המשיב הראשון נגד המערערת, חצרוני, בגין אי קיום הסכם רכישת מניות. חצרוני היה אמור להעביר אחוז מסוים ממניות החברה למשיב, אך מעולם לא עשה כן. המשיב שילם לחצרוני את מלוא מלוא המניות ועבד בחברה זמן קצר לפני שפרש. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המשיב, מצא את חצרוני בהפרה יסודית של ההסכם והורה לו להשיב את הסכום ששולם. בערעור מצא בית המשפט העליון כי מעשיו של המשיב בעקבות ההפרה מעידים על השלמה עם ההפרה ועל ניסיון להגיע להסדר. בית המשפט הדגיש כי המשיבה אינה יכולה לטעון בו זמנית כי ביטלה את החוזה וכן ליהנות מהתמורה שהובטחה בו. בכך שקיבל תשלומים מהחברה על בסיס מעמדו כבעל מניות, הכיר המשיב למעשה בתוקפו של ההסכם וויתר על זכותו לבטלו באופן חד צדדי ללא הודעה מוקדמת. יתר על כן, בית המשפט קבע כי אי רישום המניות מהווה הפרה יסודית של ההסכם, אך הוא אינו מבטל את החוזה. זכותו של המשיב הייתה לבטל את ההסכם תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על ההפרה, דבר שלא עשה. קבלת הכספים שלו מהחברה, כאילו ההסכם עדיין בתוקף, הגיעה מאוחר מדי. לפיכך פסק בית המשפט העליון לטובתו של חצרוני, קיבל את הערעור אך נמנע מלפסוק הוצאות בשל הנסיבות. השופט נתניהו, השופט ברק והשופט בן-דרור הצטרפו לפסק הדין.