בג"צ 5575/94

תקציר

התיק נסוב בעיקר סביב חוקיות החלטות מועצת מקרקעי ישראל, ובפרט החלטות 666 ו-667, שקבעו פיצוי כספי לחקלאים שחכירתם בוטלה עקב שינוי ייעוד הקרקע. בג"ץ בחן האם לחברי מועצה ספציפיים, המשיבים 6 ו-7, היה ניגוד עניינים שפסל החלטות אלה. ההחלטות המדוברות העניקו הטבות כספיות לחוכרים של קרקעות חקלאיות בבעלות המדינה מעבר למה שנקבע בחוזי החכירה שלהם. המדינה ביקשה למזער את הפיצוי כדי לזרז את הבנייה על קרקע ששונה ייעודה, ואילו החוכרים, ובהם קיבוצים ומושבים המיוצגים על ידי המשיבים 6 ו-7, ביקשו פיצוי מרבי. בית המשפט קבע כי משיבים אלה, המחזיקים בעמדות השפעה בתנועות ההתנחלות, נאבקו באופן פעיל לפיצוי גבוה יותר, ובכך מצאו עצמם בניגוד עניינים מובהק. חרף העובדה שהחוק באותה עת איפשר ייצוג סקטוריאלי מסוים במועצה, השתתפותם של המשיבים 6 ו-7 בתהליך קבלת ההחלטות עמדה בסתירה ישירה לאינטרס של המינהל, ובכך פגעה בטוהר ההחלטות של המועצה. לפיכך ביטל בית המשפט את החלטות 666 ו-667 בשל ניגודי עניינים אלה. החלטה זו הובילה להשבת החלטות קודמות עד להקמת החלטות חדשות על ידי המועצה למעט חברים מסוכסכים. עוד הורה בית המשפט לדחות עתירות תלויות ועומדות אחרות החולקות עילות דומות, תוך שהוא מפנה סוגיות של חוזי חכירה שלא נפתרו לבית המשפט האזרחי המתאים. פסק דין זה הדגיש אפוא את החשיבות של הימנעות מניגודי עניינים במינהל הציבורי כדי להבטיח תהליכי קבלת החלטות הוגנים ושוויוניים.