ע"פ 2125/94

תקציר

המערער, יחד עם נאשם נוסף, הורשע תחילה על ידי בית משפט השלום בתל אביב בעבירה של תקיפת חבלה לפי סעיף 380 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, והוטל עליו קנס והתחייבות כספית מפני אלימות עתידית. האירוע התעורר כאשר המערער, מנהל פרויקט בחברת בנייה, והנאשם השני ניגשו לטפל בבעיית משאבת מים הנוגעת לבניין, לרבות לדירתה של המתלוננת, הגב' ציפורה גוטליב. גוטליב, שהתנגדה לעבודה בשל השפעות אפשריות על לחץ המים שלה, חסמה פיזית את הגישה למערכת המים. הנאשמים הזיזו אותה בכוח וכתוצאה מכך נגרמו לה חבלות קלות. בערעור טען בא כוח המערער כי המעשים היו מוצדקים וטריוויאליים, ואינם מצדיקים הרשעה פלילית. ערכאת הערעור, לאחר ששקלה את הראיות והטיעונים המשפטיים, הכירה באופיו ונסיבותיו המינוריים של המעשה, והדגישה במיוחד את היעדר הנזק המשמעותי ואת עברו הנקי של המערער. משכך, תוך יישום דוקטרינת ה"זוטות" לפי סעיף 34XVII לחוק העונשין, הגיע בית המשפט למסקנה כי המעשה היה טריוויאלי מכדי להצדיק אחריות פלילית, והוביל לזיכוי. בית המשפט הציע כי נסיבות אישיות של נאשמים יכולות להיות רלוונטיות בהערכות טריוויאליות, אך נותרו ללא הכרעה עד להרחבה נוספת. בסופו של דבר, הקנס הוחזר, מה שמדגיש את חשיבות ההקשר והתגובה המידתית בפסקי דין.