ע"א 57248-11-15

תקציר

פסק הדין מקבל את הערעור ומבטל את פסיקותיו הקודמות של בית המשפט בעניין פיצוי המשיב. טענת המערערת לפינוי המקרקעין המוחזקים בידי המשיב מוצדקת לפי סעיף 16 לחוק המקרקעין. למשיבה אין כל סמכות על המקרקעין – משתמעת או אחרת – ולפיכך אינה זכאית לכל פיצוי. זאת ועוד, בחינת שיקולי הצדק מובילה למסקנה כי אין לפצות את המשיב בגין השקעותיו. משך עיסוקו של המשיב, אופי בנייתו במקרקעין ואי תשלום דמי שימוש פועלים לרעתו. בית המשפט דוחה גם את טענת המשיב להפליה – כי עניינו דומה לזה של צוויג, בו שילם המערער פיצויים. נסיבותיהם של שני המקרים שונות: החזקתו של צווייג בקרקע החלה עשרות שנים קודם לכן, ההליכים המשפטיים היו שונים, ולמקרה של צווייג היו נסיבות ייחודיות. בנוסף, החלטת מועצת מקרקעי ישראל מס' 531 אינה מקנה למשיב זכות לפיצוי. עוד קובע בית המשפט כי המערערת אינה נדרשת לספק למשיב דיור חלופי לאחר הפקעת הקרקע משום שהחזקתו של המשיב במקרקעין הייתה בלתי חוקית. לבסוף, מציינים השופטים כי הם מודעים לדיונים ולמגעים המתמשכים המערבים גורמים שונים במדינה בנוגע לפינוי תושבים ולבחינת קריטריונים לפיצוי. הם מברכים על ניסיונות אלה למצוא פתרונות ראויים במישור המשפטי והחברתי, אך מדגישים כי מבחינה משפטית גרידא אין בהם כדי לסייע למשיב.