ת"א 46868-11-11

תקציר

התובע, שהיה בעל חנות נעליים ושימש כסוחר, החזיק אצל הנתבע בשלוש פוליסות ביטוח, לרבות כיסוי בגין אובדן כושר עבודה, נכות לצמיתות עקב תאונות, נזק לאיברים, שברים ואשפוז. הפוליסה הראשונה כללה גם פטור מתשלום פרמיה במקרה של אובדן כושר עבודה מוכח. התובע טען לשני אירועים נפרדים שהתרחשו בשנת 2010. האירוע הראשון כלל פציעה בגב כתוצאה מהרמת ארגז כבד בחנותו והאירוע השני כלל תאונה ימית בה התנגש באופנוע ים וכתוצאה מכך נגרמו לו פציעות ברגלו השמאלית ובקרסולו. התובע טען כי אינו מסוגל לעבוד מאז האירועים ותבע את הנתבע לתגמולי ביטוח ופטור מתשלום פרמיה, בטענה כי מצבו הרפואי והתפקודי עומד בדרישות המפורטות בפוליסות. מנגד, הנתבע טען כי טענות התובע היו שקריות וכי הוא לא מסר מידע מדויק על יכולתו לעבוד והכנסותיו. בית המשפט מינה מומחים בתחומי האורתופדיה והתעסוקה להערכת מצבו של התובע. חוות הדעת של המומחים ועדויות התובע ואשתו נבחנו בקפידה על ידי בית המשפט. בנוסף, הציג הנתבע ראיות וידאו שצולמו על ידי החוקרים, בהן ניתן לראות את פעולותיו היומיומיות של התובע, לרבות הליכה ללא קביים, נהיגה, קניות ועבודה בחנותו. לאחר ששקל את מכלול הראיות, אימץ בית המשפט באופן חלקי את מסקנות המומחים ומצא כי עדותו של התובע ושל אשתו אינה עולה בקנה אחד עם מצבו הרפואי בפועל ומגבלותיו, כפי שניתן לראות בסרטונים. בית המשפט קבע כי נכותו הרפואית של התובע כתוצאה מהאירועים היא 28%: 10% בגין מגבלות תנועה של גב מותני עקב האירוע הראשון ו-20% נכות מהאירוע השני. עם זאת, בית המשפט לא קיבל את ממצאי המומחים לפיהם התובע יכול לעבוד במשרה חלקית בלבד. תחת זאת, נקבע כי התובע לא איבד את יכולתו לעבוד 50% ואף 25% משעות העבודה שעבד לפני האירועים. בית המשפט קיבל את חוות דעתו של רואה החשבון של הנתבעת, שקבע כי הכנסותיו המדווחות של התובע לרשויות המס נמוכות מהכנסתו בפועל, וכי חלק מהוצאות העסק לא נכללו בדוחות, ובכך הגדילו את כושר השתכרותו. בית המשפט קבע כי הכנסתו של התובע נותרה על כנה לצורך חישוב פיצויו, שכן הנתבע לא חלק על כך קודם לכן. בנוסף, דחה בית המשפט את טענת הנתבעת כי אירוע אופנוע הים נופל תחת החריג הקבוע בפוליסה לספורט אתגרי. בסך הכל הורה בית המשפט לנתבעת לשלם לתובע 104,500 ₪, כולל שכר טרחת עורך דין בשיעור של 15% והוצאות משפט בסך 20,000 ₪. הנתבע לא נדרש לשלם ריבית מיוחדת, שכן בית המשפט לא מצא כל חוסר תום לב או התנהגות בלתי סבירה מצדם. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום 21.9.2015.