ב"ל 65379-12-19

תקציר

התובעת, הנשואה לבעל עסק המספק שירותי סאונד, הגברה ותאורה, טענה כי היו לה יחסי עבודה מלאים עם העסק של בעלה ולכן היא זכאית להטבות ביטוח לאומי מסוימות, לרבות דמי לידה ודמי אבטלה. עם זאת, השופט ונציג העבודה, לאחר ששקלו את הראיות והטיעונים של שני הצדדים, הגיעו למסקנה כי התובעת לא הצליחה להוכיח קיומם של יחסי עבודה. למרות שהיה ברור כי התובעת סייעה לעסקיו של בעלה, מטרת ההתקשרות שלה עם העסק הייתה מעורפלת. השופטת הצביעה על מספר סתירות וסתירות בטענות התובעת ובראיותיה, לרבות היעדר הוכחת שעות העבודה הנטענות, תשלומי השכר החריגים והלסירוגין שנראו יותר כמו הוצאות הבית, והיעדרותה של עובדת מחליפה במהלך חופשת הלידה. כמו כן, לא היה הסכם העסקה או הפרשות לפנסיה, וחלק מהתשלומים שנרשמו בתלושי השכר שלה היו פיקטיביים. עוד ציינה השופטת כי התובעת הגישה בעבר תביעה נוספת לדמי לידה בגין לידה אחרת, שגם היא נדחתה בשל היעדר ראיות לקיום יחסי עבודה, אך היא לא ערערה על ההחלטה באותה עת. בסופו של דבר החליטה השופטת כי הסיוע של התובעת לעסק דומה יותר לעזרה משפחתית או שותפות מאשר לתעסוקה, ולכן התביעה לקצבאות ביטוח לאומי נדחתה.