בש"מ 8913/06

תקציר

פסק הדין דוחה את ערעורם של המערערים, שלא הגישו ערעור בתוך הזמן הקבוע בחוק. המערערים ביקשו ארכת מועד להגשת ערעור, אך זו נדחתה על ידי הרשם, מה שהוביל את המערערים לערער על ההחלטה. הערעור לבית המשפט העליון הוגש לאחר שבית המשפט לעניינים מנהליים דחה את עתירת המערערים ביום 10.5.2006. נימוקי המערערים לשיהוי היו כפולים: זמן תגובתו של המשיב וטעות באשר למועד האחרון להגשת ערעור על ידי בא כוח המערערים, שסבר כי מדובר ב-45 יום במקום 30 יום בפועל. הרשם דחה את הבקשה, מה שהוביל את המערערים לטעון כי המשיבים פעלו בחוסר תום לב וכי החלטת הרשם נפלה פגם. עם זאת, בית המשפט לא מצא עילה לבטל את החלטת הרשם, והסכים כי המערערים לא הציגו הסבר מניח את הדעת לשיהוי. עוד מצאו כי המשיבים לא היו אחראים לבירור מועד הגשת הערעור למערערים, וטעותו של עורך הדין לא היוותה סיבה מספקת להארכת המועד. עם דחיית הערעור, לא היה צו להוצאות. החלטה זו התקבלה ביום 20.2.2007.