תא"מ 32146-10-20

תקציר

פסק הדין המדובר סובב סביב תביעת לשון הרע שהוגשה על ידי תובע שהפרסומת הממומנת שלו בפייסבוק נתקלה בתגובות ביקורתיות מצד נתבע. הנתבע כינה את התובע "גנב", "נוכל" ו"מנצל ילדים קטנים", וטען כי הקורס המקוון של התובע ליצירת הכנסה באמצעות האינטרנט היה הונאה. חוק לשון הרע פורש על ידי השופט כמאזן בין זכות היסוד לשם טוב לבין הזכות לחופש הביטוי. השופטת הציעה הליך בן ארבעה שלבים לבירור תביעות מסוג זה, הכולל הערכה האם הביטויים משפילים, ולאחר מכן קביעה האם הם ברי תביעה משפטית, האם הם מוגנים על פי החוק, ולבסוף שלב הפיצוי. השופט קבע כי דבריו של הנאשם אינם מוגנים תחת הגנת האמת וכי הם מהווים קביעות עובדתיות ולא דעות, שכן הם אינם מבוססים על ראיות עובדתיות כלשהן. יתר על כן, ההערות לא נחשבו לדיון לגיטימי על המוצר אלא לחוות דעת ספציפית על התנהלות התובע. השופטת דחתה גם את התביעה שכנגד שהגיש הנתבע, שהתייחסה לדיון בקבוצת פייסבוק, וקבעה כי הצהרת בא כוח התובע לא רמזה על עבר פלילי אלא התייחסה לסוגיה שעל הפרק. בעקבות זאת חויב הנתבע לשלם לתובע פיצוי בסך 10,000 ₪ והוצאות משפט בסך 7,000 ₪. ההחלטה התקבלה על בסיס האיזון העדין בין הגנה על מוניטין לבין חופש הביטוי, כאשר השופט הדגיש כי החוק נועד להרתיע מפני פרסומים מכפישים ללא קשר להשפעתם הציבורית.