ע"א 18/08

תקציר

במקרה זה, המערערת ביקשה לפסול את השופט אילן סופר מלדון בתביעה נגד אוניברסיטה, בנימוק של הטיה לכאורה בשל פסיקות שליליות בעבר. בתחילה חלו בתביעתה הכלכלית של המערערת מספר התפתחויות, לרבות ניסיון לתקן את כתב התביעה ולצרף נתבעים, דבר שהוביל להחלטות מגוונות של בית הדין האזורי. למרות שהותר תיקון ספציפי, אי עמידה במועדי הגשת התצהירים הביאה לדחיית חלק מהתביעות, מה שהניע את המערערת לבקש ניתוב מחדש באמצעות ערעורים, שהצליחו בחלקם. המערער ניסה בעבר לפסול את השופט סופר בשנת 2005, בטענה כי החלטותיו משקפות דעה קדומה כלפי המשיב. מאמצים אלה נדחו בעקביות, מה שחיזק את הדרישה להצגת ראיות אובייקטיביות לביסוס טענות להטיה שיפוטית. חרף טענות עיקשות, טענותיו של המערער נמצאו בלתי מספקות, שכן הן נסמכו בעיקר על חוסר שביעות רצון מהחלטות שיפוטיות ולא על ראיות ברורות למשוא פנים. לפיכך, ערעור הפסילה נדחה, וקבע שוב כי יש לערער על החלטות שיפוטיות בערוצים משפטיים מתאימים ולא באמצעות בקשות פסילה. פסק הדין הדגיש הלכה פסוקה כי יש להצמיד רגשות סובייקטיביים לנתונים אובייקטיביים המצדיקים פסילה שיפוטית, דבר שהמערער לא מספק. משכך, נדחה הערעור, והוטל על המערער צו הוצאות, המחזק את הצורך בעילות מהותיות בטענות למשוא פנים שיפוטי.