רע"א 23542-10-10

תקציר

בית המשפט בחן בקשה לביטול פסק דין קודם והחליט להתייחס אליה כאל ערעור. הערעור התקבל, והתיק הועבר לבית משפט קמא לדיון לגופו. בית המשפט פירט את התהליך המשמש להערכת הלגיטימיות של ביטול פסק דין במעמד צד אחד לפי תקנה 201, המחייבת הגשת בקשה מיידית תוך 30 יום מיום ההודעה על פסק הדין. התיק מתמקד בפגמים פרוצדורליים בהודעה לנאשם; פסק הדין יכול להתבטל אם מתגלה פגם בהליך זה. במקרה זה, המבקש ערער על קבלת כל זימון או הודעה כדין, הנתמכים בראיות לכך שנעשו ניסיונות הודעה שלא כדין, בעיקר לקרוב משפחה, שאינו מתגורר עם המבקש, בניגוד לאמות מידה משפטיות. בית המשפט לא מצא כל ראיה לכך שהמבקש היה מודע למאמצים אלה או לפסק הדין שנבע מכך עד לפעולות אכיפה, כגון הקפאת חשבונות, בשנת 2010. בית המשפט דחה את טענת המשיב כי די בידיעה באמצעות אכיפה לצורך הודעה, תוך שהוא דבק בעיקרון לפיו "ידע" אינו יכול להחליף שירות פורמלי אלא אם כן הוכח באופן שאינו משתמע לשתי פנים. בית המשפט ציין כי הגשת המבקש הוגשה במועד בתוך 30 הימים שנקבעו לאחר שנודע לה. משכך, הערעור התקבל, החלטת בית משפט קמא בוטלה, והתיק הועבר לדיון חוזר בבקשה לביטול פסק הדין לגופו. חרף מחדלים פרוצדורליים של המבקש, שעיקרם הכללת ראיות בלתי מורשות, חויב המשיב לכסות את הוצאות המשפט הנמוכות יותר של המבקש.