ת"א 1865/06

תקציר

השופט לא מצא כל רשלנות מצד הנתבעים – שני עורכי דין שייצגו את התובע בתיק העלמת מס. השופט שקל את היסודות הקלאסיים של עוולת הרשלנות ולא מצא חובת זהירות מושגית או קונקרטית כלפי הלקוח שהופרה על ידי הנתבעים. ההפסדים שנגרמו לתובע נבעו ממעשיו שלו כעבריין מס, ולא ממעשיהם של הנתבעים. השופטת ציינה כי טענות התובע לרשלנות התבססו על ראייה לאחור וכי עורכי דין, גם אם מוכשרים, תלויים בראיות העומדות לרשותם, בצדדים השלישיים עימם הם מנהלים משא ומתן ובקביעות השופט. התובע לא הציג כל ראיה לכך שתוצאת תביעתו הייתה שונה אלמלא התרשלו הנתבעים. השופט גם מצא את עדותו של התובע כבלתי עקבית ולא מרשימה, בעוד שעדות הנתבעים אמינה יותר. התובע טען כי ההסדר אליו הגיעו הנאשמים היה צריך להיות תואם יותר את האישומים בכתב האישום, אך השופט דחה טענה זו משום שהתיקים האזרחיים והפליליים נפרדים, עם נטל הוכחה שונה. הימנעותו של התובע מלהביא כל ראיה שתסביר את הגידול בהונו, יחד עם חוסר אמינותו, הביאו לכך שטענותיו כנגד הנתבעים התפרקו. השופטת דחתה גם את טענות התובע לפיהן היה על הנתבעים לחקור את ירושתו, הכנסותיה של אשתו המנוחה והסברים נוספים לגידול בהון. ככלל, השופט מצא כי הנתבעים התנהלו כראוי וכי תביעת התובע מופרכת. משכך, נדחתה התביעה, והתובע חויב לשלם לנתבעים שכר טרחת עורך דין בסך 75,000 ₪ בתוספת מע"מ, בצירוף הוצאות נלוות נוספות.