עת"מ 25952-05-13

תקציר

השופט, הרב שפירא, שקל את טענות הצדדים ואת הראיות שסיפקו והגיע למסקנה המקבלת חלקית את העתירה. ראשית, החלטת המשיב להשתחרר מהסכמי הפשרה נחשבת סבירה וחוקית. עם זאת, שומות הארנונה המשלימות שניתנו ביולי 2012 ובפברואר 2013 יבוטלו עד להכרעת מינהל הארנונה בהשגת העותרת בדבר טעויות הסיווג של הנכסים שבמחלוקת וגודל השטחים שהם תופסים. במידת הצורך, תוציא המשיבה שומות מתוקנות לשנים 2012 ו-2013 בהתאם. שנית, הוספת הסיווג "תחנות השנאה" בצו הארנונה משנת 1995 נחשבת בלתי חוקית ומנוגדת לחוקי ההקפאה, ולכן היא תוסר. השופט דן גם בסוגיית השיהוי, היעדר ניקיון ידני והיעדר סמכות עניינית, וטוען כנגד טענות אלה, בהתחשב בנסיבות הספציפיות של המקרה. השופטת מדגישה כי הסכמי הפשרה, אף שהם מחייבים, אינם שוללים את יכולתה של המשיבה לסטות מהם לצרכים ציבוריים חיוניים. כמו כן, ההסכמים נחשבים בלתי חוקיים ומבוטלים משום שהם סותרים את צו הארנונה ונעדרים אישור מרואה החשבון המלווה את העירייה, למרות מודעותו של המשיב לפגם זה. השופטת מציינת כי אופיים הבלתי מוגבל של ההסכמים מאפשר לשני הצדדים להשתחרר מהם לאחר פרק זמן סביר, שחלף. באשר לרטרואקטיביות של שומות משלימות, השופט מחליט כי השומות של השנים 2012 ו-2013 אינן חסרות תוקף, בהתחשב באיחור של העותר בסיוע למשיב במדידות. לבסוף, באשר לחריגה מחוקי ההקפאה ולסבירות התעריפים, מבטלת השופטת את סיווג "תחנות השינוי" שנוסף בשנת 1995, ומשאירה את סיווג הנכסים להחלטת מינהל הארנונה. התעריף הקבוע לסיווג "קרקע תפוסה למטרות עסקיות" נחשב סביר וייגבה בהתאם. כל צד אחראי להוצאותיו, ופסק הדין יישלח לייצוג המשפטי של שני הצדדים.