עב"י 9595-12-19

תקציר

מדובר בערעורו של עו"ד דני זילברשלג על פסק הדין וגזר הדין שניתן בבית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב, וכן בערעור שכנגד שהגישה ועדת האתיקה המחוזית של לשכת עורכי הדין במחוז תל אביב, בעקבות הרשעתו של זילברשלג בשורה של אישומים הנוגעים לעבירות אתיות בטיפולו בעניינים משפטיים שונים. זילברשלג הורשע בעבירות הכוללות מעשים הפוגעים במקצוע עריכת הדין, אי משלוח ודיווח על פיקדונות, וייצוג לקוח נגד לקוח לשעבר באותו עניין. אישומים אלה התייחסו להתנהלותו של זילברשלג בייצוג שלושה אחים בחלוקת הירושה, ולייצוגו לאחר מכן של אח אחד נגד האחרים בהליכים משפטיים מרובים. בית המשפט המחוזי גזר על זילברשלג הרחקה לצמיתות מלשכת עורכי הדין, קנס ותשלום פיצויים לשניים מהאחים. בית הדין המשמעתי הארצי אישר את ההרשעה, אך שינה את העונש להשעיה של שמונה שנים, במצטבר עם השעיה קיימת, ולמעשה אסר עליו לעסוק בעריכת דין עד שנת 2034. בית המשפט גם ביטל את תשלומי הפיצויים. בערעורו ביקש זילברשלג לבטל את הרשעתו ולבטל את גזר הדין. לטענתו, היה על שופטי בית המשפט המחוזי לפסול את עצמם, כי ההליכים התנהלו תוך פגיעה בזכויותיו וכי מעשיו היו מוצדקים בהסכמות שנערכו בין הצדדים. הערעור הנגדי שהגישה ועדת האתיקה ביקש להחזיר את העונש המקורי, בטענה כי התנהלותו של זילברשלג הייתה חמורה ביותר וכי הוא לא הביע חרטה. השופט דחה את שני הערעורים, לא מצא טעם בטיעוניו של זילברשלג והסכים עם הערכת בית הדין הארצי לגבי חומרת עבירותיו. השופט ציין את עברו המשמעתי של זילברשלג, את חוסר החרטה שלו ואת העובדה שעדיין לא נראה שהוא מבין את הפסול שבמעשיו. כמו כן, השופט אישר את הקלות שקבע בית הדין הארצי בגזר הדין, בהתחשב בכך שזילברשלג לא הפקיע לעצמו את הכספים המדוברים, ודחה את בקשת ועדת האתיקה להחמיר בעונש. כל צד נצטווה לשאת בהוצאותיו. פסק הדין, שניתן בהיעדרם של הצדדים, הדגיש את חומרת ההפרות האתיות של זילברשלג ואת הצורך בגופים מקצועיים שיבטיחו את אמון הציבור במקצוע עריכת הדין.