ת"א 5997/06

תקציר

התובעת, גואלת אזרחית בע"מ, והתובעת השנייה, נכסי גילרן בע"מ, דרשו להסיר את ידו של הנתבע מחלקת קרקע בחולון, לרבות מבנה ושטח קרקע. התובעים טענו כי הם זכאים לרשום את הקרקע על שמם וכי הנתבע הוא פולש. לחילופין, טענו התובעים כי הנתבע החזיק במקרקעין ברשות הגואל האזרחי, ולכן היה עליו לשלם את דמי השימוש הראויים ולפנות את המקום. הנתבע טען למספר הגנות, ביניהן הטענה כי זכות התביעה של התובעים פקעה, כי לתובעים לא הייתה עילת תביעה משום שלא היו להם זכויות תקפות בחלקה, כי הבניין הוחרג מהזכויות שנמכרו לגואל האזרחי, כי לנתבע הייתה זכות לרשום את המקרקעין על שמו או כי החזקתו הייתה בלתי חוזרת או של דייר מוגן, וכי בכל מקרה על בית המשפט להפעיל את שיקול דעתו שלא לקבל את תביעת התובעים בשל השיהוי בהגשתה. בית המשפט קבע כי טענת ההתיישנות נדחתה משום שהחזקת הנתבע במקרקעין לא הייתה "מנוגדת" לזכויות התובעים והנתבע לא הוכיח כי חלפה תקופת ההתיישנות. גם טענת השיהוי נדחתה מאחר שהנתבע לא הוכיח חוסר תום לב או התנהלות בלתי ראויה של התובעים, ו"מאזן הצדק" לא נטה לטובת הנתבעת. אשר לעילת התביעה, קבע בית המשפט כי החוזה משנת 1952 בין הגואל האזרחי לבין רשות הפיתוח מזכה את הגואל האזרחי לרשום את החלקה על שמה, לרבות הבניין, ולכן לתובעים היו זכויות בחלקה. באשר למעמדו של הנתבע בנכס, קבע בית המשפט כי הנתבע אינו זכאי לרשום את המקרקעין על שמו, ואף אינו דייר מוגן משום שמעולם לא שילם דמי שכירות וביצע שינויים ותוספות בבניין ללא הסכמת הבעלים. בית המשפט מצא כי הנתבע החזיק בקרקע ובמבנה באישור הגואל האזרחי, דבר שניתן לביטול. שתיקתו הממושכת של הגואל האזרחי לא יכלה להפוך רשות זו לרשות בלתי חוזרת. עם זאת, בהתחשב במשך תקופת ההיתר ובאופיים של בעלי הזכויות, קבע בית המשפט כי לא יהיה זה צודק שלא לפצות את הנתבע בגין ההשקעות שביצע בבניין. לפיכך התקבלה תביעת הפינוי אך מותנית בתשלום של 122,400 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 20.8.08. בית המשפט קבע את מועד הפינוי בתוך שנה מיום מתן פסק הדין, ובלבד שהתובעים הפקידו את סכום הפיצוי בהוצאה לפועל או בחשבון נאמנות משותף לעורכי הדין של שני הצדדים. התביעה לדמי שימוש ראויים נדחתה, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו.