ת"א 27035-08-18

תקציר

רשות הפיתוח הגישה תביעה נגד מר פיני וינברג והכנסייה המרונית בטענה כי הסיגו גבול בחלקת אדמה בבעלות רשות הפיתוח המכונה חלקה 16. כן הואשמו הנאשמים בעשיית עושר ולא במשפט בכך שהשתמשו במקרקעין למעבר ולחניה ללא הסכמת רשות הפיתוח ומבלי לשלם את דמי השכירות הראויים. חלקה 16 הינה שטח ציבורי לא מגודר שרשות הפיתוח הזניחה, והיא גובלת במגרשים שבבעלות הנתבעים. רשות הפיתוח דרשה את הריסת הקשרים הפולשים לחלקה, הוצאת ידי הנתבעים מהקרקע ותשלום דמי שכירות הולמים בסך 1,250,364 שקל. בית המשפט לא מצא שחר בטענות רשות הפיתוח. לא שוכנעה כי הנתבעים בנו את הקשרים הפולשים לחלקה 16 או כי שלטו פיזית בקרקע, שכן הרשות לא הצליחה להוכיח כי הנתבעים אחראים לבנייה. יתר על כן, מאחר שחלקה 16 לא הייתה מגודרת ולרשות הפיתוח לא הייתה התנגדות לכך שמישהו ישתמש בה למעבר או לחנייה, השימוש של הנתבעים בקרקע בהסכמת הרשות לא יכול להיחשב בלתי חוקי. לפיכך, עוולת הסגת הגבול לא חלה במקרה זה. באשר לטענה להתעשרות שלא במשפט, קבע בית המשפט כי הסכמת רשות הפיתוח לשימוש שעשו הנתבעים במקרקעין שוללת את הטענה כי התעשרותם אינה צודקת. הרשות לא הצליחה להוכיח את טענותיה, ולכן הטענה לעשיית עושר ולא במשפט נכשלה. עם זאת, בית המשפט הורה כי אם יימצא כי חלק מרכושם של הנתבעים פולש לחלקה 16, עליהם לסלקם אלא אם כן יוכיחו כי כבר עשו כן. על הנתבעים לשאת בהוצאות ההסרה, במידת הצורך, עד למועד שנקבע. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו המשפטיות.