בג"צ 917/20

תקציר

העתירה, שהוגשה על ידי אישה שחוותה הטרדה מינית במהלך הפגנה, מבקשת לערער על תגובת משטרת ישראל לתלונתה וכן מבקשת תיקונים כלליים בנוגע לאופן שבו המשטרה שומרת על הסדר הציבורי במהלך הפגנות כך שיכללו הוראות הנוגעות להטרדה מינית. האירוע המדובר התרחש חמישה חודשים לפני שהעותרת הגישה תלונה על הטרדה מינית מצד מפגינים תוך שימוש בשפה בוטה ופוגענית. המשטרה החליטה שלא לחקור את האירוע, והחלטה זו אושרה בערר. לאחר מכן הגישה העותרת את העתירה הנוכחית, בטענה כי ההחלטה שגויה הן לגופו, הן לגבי המקרה הספציפי שלה, והן באופן כללי, לגבי אופן יישום החוק. בית המשפט מוצא כי אמנם יש לדחות את העתירה בשל היעדר מיצוי הליכים – שכן העותר לא התייחס לסוגיה במידה מספקת מול הרשויות האחראיות – אך ההיבטים הפרטניים והכלליים של העתירה מחייבים שיקולים שונים. בעוד שההיבט הפרטני, בעניינו של העותר בפרט, אינו יכול להצדיק התערבות בהינתן שיקול הדעת הרחב של רשויות התביעה, ההיבט הכללי מעלה שאלות חשובות לגבי תחולתו של החוק למניעת הטרדה מינית והצטלבותו עם חופש הביטוי בהפגנות. שאלות משמעותיות אלה, המשפיעות על המדיניות, צריכות להיות מופנות תחילה לרשויות הרלוונטיות. אשר על כן, העתירה נדחית, אך העותרת שומרת לעצמה את הזכות להמשיך ולדון בסוגיה, שכן בית המשפט אינו מביע כל עמדה לגופן של טענותיה. פיטורים אלה אינם כרוכים בעלויות.