ע"א 6930/20

תקציר

מערער ישראלי חייב לבנק השקעות רוסי כ-267 מיליון דולר, שבגינם הוכרז פושט רגל על ידי בית משפט רוסי. הבנק הגיש בקשה לצו כינוס נכסים נגד המערערת בישראל, אך בית המשפט קמא דחה את הבקשה. הבנק ערער, ובית המשפט העליון החזיר את התיק לבית המשפט קמא כדי שיקבע את קיומו של החוב. בית משפט קמא קבע דיון, במהלכו טען המערער כי פרשנות הבנק לפסק דינו של בית המשפט העליון שגויה וניסה להעלות סוגיות אחרות, אך המשיב הורה לו להתמקד בשאלת החוב. המערער ביקש לצרף ראיות חדשות וביקש צווים פרוצדורליים שונים, אשר נדחו כולם על ידי בית משפט קמא. לאחר מכן הגיש המערער בקשה לפסול את השופט בטענה למשוא פנים, אך הבקשה נדחתה. המערער ערער לבית המשפט העליון, חזר על טענותיו בדבר משוא פנים וביקש עיכוב הליכים בבית משפט קמא. עם זאת, בית משפט קמא הוציא צו כינוס נכסים כנגד המערער, והותיר את הערעור על חוסר משוא הפנים של השופט על כנו, שכן יש לדון בו במסגרת ערעור על פסק הדין עצמו. בקשת הפסילה נדחתה, שכן חששותיו של המערער מפני משוא פנים לא היו מבוססים, וטיעוניו התאימו יותר לערעור. זאת ועוד, טענות המערערת היו פרוצדורליות ברובן ועוררו שיהוי ניכר, דבר המצביע על חוסר תום לב וניסיון לעכב את ההליכים. המערער חויב לכסות את הוצאות הבנק המשיב.