ת"א 32508-07-11

תקציר

התובעת, אשר רכשה דירה מהנתבעת, תבעה את האחרונה בגין מצג שווא בחוזה המכר, שכן השימוש בפועל בדירה לא תאם את השימוש המותר על פי היתר הבנייה. התובעת דרשה את הפרש השווי בין דירת מגורים לבין השימוש הנוכחי בנכס הנרכש (מחסן וחדר חימום). לחילופין, ביקשה התובעת פיצוי בגין עלויות שינוי ייעוד הנכס. השופט מצא כי הנתבעת אכן לא גילתה את השימוש המותר בפועל בנכס והטעתה את התובע. לפיכך, קיבלה השופטת את התביעה נגד המוכר והורתה לו לשלם פיצויים בסך 786,440 שקל, לרבות תשלום היתר בגין הנכס, נזק לא ממוני עקב עוגמת נפש וצרות, והוצאות התובע בהליך פלילי המתנהל נגדו בגין שימוש בלתי מורשה. עוד קבעה השופטת כי עורך דינו של המוכר לא הפר כל חובה מקצועית כלפי עורך דינו של התובע, שכן האחרון היה גם עורך דין והיה עליו לערוך בדיקות משלו, ולכן ביטל את ההודעה נגדו. השופט מצא את עורך דינו של התובע רשלן בכך שלא בדק את תיק הבנייה וגילה את השימוש בפועל בנכס, וקיבל את התביעה נגדו. נמצא כי האדריכלית שנשכרה על ידי עורך דינה של התובעת מילאה את חובתה, וגם ההודעה נגדה נדחתה. השופטת דחתה גם את התביעה נגד העירייה והוועדה המקומית לתכנון ובנייה, וקבעה כי הן פעלו בסבירות ובהתאם למדיניות האכיפה שלהן, ולא התרשלו כלפי בא כוחה של התובעת. <EOS_TOKEN>