פש"ר 13885-12-15

תקציר

המחלוקת העיקרית במקרה זה נסובה סביב חלוקת נכסי החייב עם הכרזתו על פשיטת רגל, בפרט בנוגע למימוש כספים וזכויות פנסיוניות בקרן פשיטת הרגל. כמו כן נדונו קרן ההשתלמות ותוכנית הפירעון. השופטת פתחה וציינה כי עיקר המחלוקת נסובה סביב תוכנית הפנסיה, בעוד שקרן ההשתלמות הוקצתה בדרך כלל לקרן. השופט בחן את הנסיבות בהן ניתן להשאיר את קרן ההשתלמות בידי החייב, אך מצא כי במקרה זה לא הוצגו נסיבות כאלה. על פי החוק, קרן השתלמות נחשבת לנכס של הקרן, אלא אם כן החייב יכול להציג נימוקים מיוחדים אחרת. לאחר מכן פנה השופט להחלטות קודמות שהוצגו על ידי החייב כתקדימים, אך מצא כי ניתן להבחין ביניהן על סמך עובדותיהן. באחד המקרים העביר בית המשפט רק חלק מקרן ההשתלמות לחייבת בשל מצבה הבריאותי הרעוע והתועלת המינימלית לנושים. במקרה אחר, בית המשפט לא הורה על חילוט כספים לא מוגנים כדי לספק לחייבים עוגן פיננסי לפרישה. השופט פירט את נסיבותיו הספציפיות של מקרה זה: שלושה בני משפחה - החייב, כלתו ובנו - ניהלו משק בית משותף והסתבכו בנסיבות חוב דומות. השופט אישר את החובות וקבע תוכניות פירעון. לאחר מכן קיבל השופט את המלצת הנאמן כי כספי קרן ההשתלמות יוקנו לקרן פשיטת הרגל, ולא מצא סיבה לסטות מכלל חדלות הפירעון. באשר לקרנות הפנסיה, קבעה השופטת כי תוכנית שיקום כלכלית לחייב הבודד צריכה להתחשב בהתנהלותו במהלך ההליך וביכולתו לפרוע כעת, עם פרישתו לגמלאות. השופט הדגיש כי נסיבות מקרה זה שונות מהחלטות קודמות של החייב. השופטת התוותה את מסגרת הדיון, שעניינה איזון בין האינטרסים של החייב, הנושים והציבור. בבחינת השיקולים הפרטניים ציינה השופטת כי למרות שהחייב מיקד את בקשותיו בקרנות ההשתלמות, ההגנה המוגברת על קרנות הפנסיה הפכה נזילה עם הגיעו לגיל פרישה. השופט קבע כי נדרש אישור בית המשפט למימוש כספים אלה וקיבל את עמדת החייב כי יש לבחון את קיומו לאחר הפרישה ברמת הכנסה דומה לזו שלפני הפרישה. השופטת התייחסה לגילו המתקדם של החייב, מצבו הבריאותי והיעדר עתודות מלבד כספי הפנסיה שלו, והדגישה את הצורך לשמור על רמת החיים שלו ושל בת זוגו. השופט מצא כי זכותו של החייב לקיום בכבוד חורגת מאמות המידה המינימליות הנהוגות במשפט הפלילי וכי הכנסתו צריכה להבטיח רמת חיים דומה לזו שלפני הפרישה. השופט שקל את השיקולים הנוגעים לטובתו של החייב ואת אלה הנוגעים לנושים. לגבי האחרון, השופט נתן משקל רב לאינטרסים של הנושים במקרה זה, וציין כי מימוש כספו ורכושו של החייב עשוי להגדיל משמעותית את הדיבידנד לנושים. השופט ציין גם את תום ליבו של החייב ואת שיתוף הפעולה שלו לאורך כל ההליך. באיזון אינטרסים אלה פסק השופט לטובת עמדת הנאמן ביחס לקרן ההשתלמות, אך קיבל את עמדת החייב בנוגע לקרנות הפנסיה שלו. כתוצאה מכך, קרן ההשתלמות תועבר לקרן פשיטת הרגל, ואילו כספי הפנסיה של החייב וכספי פסגות/אלטשולר שחם יישארו בבעלותו. השופט נעתר לבקשת החייב להקדים תשלומי פירעון והורה על פסקי דין מתאימים.