ת"א 136-03-18

תקציר

מדובר בסכסוך על בעלות בדירה בין התובע לנתבע. התובע טוען כי הדירה שייכת לו, ואילו הנתבע טוען כי רכשה את הדירה מגרושתו של התובע בתום לב ולכן יש לה זכות להחזיק בדירה. השופטת בחנה בקפידה את כל התהליך מרגע שהנתבעת ידעה על הדירה ועד רישומה על שמה. השופטת מצאה כי הנתבעת, עו"ד המתמחה במקרקעין, לא ביצעה בדיקה ראויה של העסקה למרות "דגלים אדומים" רבים לאורך כל ההליך, לרבות העובדה שהדירה הועמדה למכירה זמן קצר לאחר שנרשמה על שם גרושתו של התובע, וכי היו לה שוכרים שהשכירו אותה מהתובע. עוד ציינה השופטת כי הנתבעת זירזה את הרכישה על מנת לרשום את הדירה על שמה וליהנות מתקנת השוק במקרקעין, המחייבת תום לב מצד הרוכש. בנוסף, השופטת ציינה כי תנאי ההסכם היו חריגים והראו כי הנתבע דאג לכספה ורצה להבטיח אותו עד לרישום הדירה על שמה. השופטת הגיעה למסקנה כי הנתבעת לא רכשה את הדירה בתום לב ולכן דחתה את תביעתה וקבעה כי התובעת היא הבעלים החוקיים של הדירה. הנתבעים חויבו לשלם לתובע שכר טרחת עורך דין, שהסתכם ב-20,000 ₪.