ע"ע 300435/97

תקציר

פסק הדין מתייחס לשני ערעורים על פסק הדין בעניינו של מר אברהם דגני, שעבד בחברת צמח משנת 1967. הוא פוטר מעבודתו בשנת 1990 בשל מגבלות רפואיות, וצו העסקתו הותר על ידי הרשות המוסמכת בשנת 1991. בית הדין האזורי פסק לטובת דגני, וקבע כי צמח מפעלים אזוריים הייתה מעסיקתו וכי הפיטורים נוגדים את צו ההעסקה ולפיכך הוא בטל. עוד נקבע כי אין להפחית משכר היסוד שלו למרות השינויים בתנאי עבודתו. בית הדין דן גם בתוקפו של צו העבודה, בתכלית הצו ובהפחתה בשכרו של דגני, ובסופו של דבר קבע כי הצו תקף וכי נדרשת הסכמתו של דגני לכל הפחתה בשכר. בנוסף, דחה בית המשפט את תביעותיו של דגני לדמי חופשה, דמי הבראה ופיצויי עוגמת נפש, אך אישר את תביעתו לדמי הבראה. שני הצדדים ערערו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בית המשפט העליון אישר את מרבית החלטות בית הדין האזורי, לרבות יחסי עובד-מעביד, תוקפו של צו העבודה והפחתת השכר. עם זאת, היא דחתה את תביעתו של דגני לדמי חופשה וקיבלה את תביעתו לדמי הבראה, והורתה למפעלים אזוריים צמח לשלם לו את הקצבה למשך עשרה ימים. כמו כן הורה בית המשפט למפעל לשלם לדגני שכר טרחת עורך דין בסך 7,500 שקל. פסק הדין ניתן לטובתו של דגני, כאשר לצדדים ניתנה האפשרות לחזור לבית המשפט המחוזי לצורך כימות התביעה לצרכי משא ומתן.