בג"צ 2667/17

תקציר

העותרים הגישו תביעה נגד המשיבים, בטענה כי היתר בניה לצומת דרכים מפר הוראות תכנון מסוימות. עם זאת, בית המשפט מצא כי יש לדחות את העתירה מבלי שתידון לגופה בשל שיהוי מיותר בהגשתה. היתר הבנייה הוצא שמונה חודשים לפני הגשת ערעור העותר, והעותרים ידעו על ביצוע העבודות אך לא פעלו עד להשלמתן. מדובר בשיהוי סובייקטיבי משמעותי, שלא היה מוצדק בניסיונות למצות הליכים מנהליים. יתר על כן, עיכוב זה גרם נזק כספי למשיבים, שהשקיעו בפרויקט, ובית המשפט לא יכול היה לבטל את העבודות בשל שינוי המציאות הפיזית – חיבור הכביש לכביש 60 כבר הושלם. גם השיהוי האובייקטיבי מילא תפקיד בדחייה, שכן בית המשפט מצא כי פרשנותם של המשיבים להוראות התכנון הייתה סבירה, ואינה עולה כדי פגיעה משמעותית בשלטון החוק. גם טענות העותרים בדבר שינוי עמדת המדינה בנוגע לחוקיות ההיתר לא היו משכנעות. ככלל, קבע בית המשפט כי השיהוי החמור וקיומו של שטר עשה פירושו שיש לדחות את העתירה על הסף, והורה לעותרים לשלם את שכר טרחת בא כוחם של המשיבים 5-4.