ת"א 17790-09-22

תקציר

בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו הכריע בבקשה לבחון הסכם פשרה שהושג בין התובעים לבין אחד הנתבעים (הנתבע 1) בתיק הפרת זכויות יוצרים. התובעים, חברות העוסקות בהפקת תוכן ושידור, הגישו בתחילה תביעה נגד חמישה נתבעים, ומאוחר יותר הוסיפו תביעה שישית, בטענה למעורבותם בהפעלת אתרים המפרים את זכויות היוצרים שלהם. הסכם הפשרה המדובר הוביל לדחיית התביעה כנגד הנתבע 1. הנתבעים הנוכחיים ביקשו לבחון את ההסדר, טענו את הרלוונטיות שלו וביקשו גילוי. בית המשפט בחן את הרלוונטיות של הסכם הפשרה ומצא כי רלוונטיותו מוגבלת, אם בכלל, להליך. נקבע כי רצונם של הנתבעים להבין את השלכות ההסדר אינו מצביע על רלוונטיות. בנוסף, בית המשפט דן בסודיות ההסכם, והגיע למסקנה כי הסכמת הצדדים לשמור על סודיות ההסכם אינה מונעת את גילויו בבית המשפט, שכן הוא אינו בסיס מוכר מבחינה משפטית לסודיות. עם זאת, בית המשפט דחה את בקשת הנתבעים לחשוף את הסכם הפשרה, תוך שהוא מציין סיבות נוספות הקשורות למסמכים שהוכנו למשפט ואלה שהוחלפו במהלך המשא ומתן. עם זאת, בית המשפט לא פסק לתובעים הוצאות, שכן הנימוקים העיקריים לעמדתם לא התקבלו. יתר על כן, בית המשפט התייחס לבקשה בלתי מורשית של נאשם 4 לקבוע כי ישראל אינה המקום המתאים למשפט. בית המשפט הבהיר כי לא הוגשה בקשה כדין, למרות תזכורות חוזרות ונשנות והצעות לסיוע משפטי. נאשם 4 התייחס לקשיים בהשתתפות במשפט בשל מגוריו מחוץ לישראל, אך בית המשפט ציין כי ההליכים התנהלו באמצעות שיחות וידאו וכי אין די בטיעוניו כדי להקים פורום אחר מתאים יותר. בפסק הדין הודגש כי על בעל דין לעמוד בדרישות החוק וכי קביעת פורום מתאים כרוכה בבחינת הקשר בין ההליך לפורום, ולא רק בנוחות הנתבע. מאחר שהנתבע 4 לא הגיש בקשה מסודרת, לא הגיש תצהיר כלשהו וטענותיו היו חסרות בסיס, בית המשפט לא מצא עילה לסטות מההנחה שישראל היא הפורום המתאים. פסק הדין, שדחה את הבקשה לחשיפת הסכם הפשרה והותיר למעשה את ישראל כערכאה משפטית, ניתן בהעדר הצדדים וללא הוצאות.