ע"א 198/82

תקציר

פסק הדין מתייחס למחלוקת על סמכות השיפוט בין בית הדין הרבני לבית המשפט המחוזי בנוגע לתביעת גירושין ותביעות למזונות ומשמורת ילדים שבאו בעקבותיה. בית המשפט העליון קבע כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שדחה את בקשת המערערת לדחות את תביעת המשיב למזונות. נמצא כי תביעת הגירושין של הבעל הייתה כנה, ולא רק טקטיקה להתחמק מסמכותו של בית המשפט המחוזי, למרות התנהגותו הרעה כלפי אשתו. עוד קבע בית הדין כי הימנעותו של הבעל מלנקוב בסכום מזונות אינה מעידה על חוסר כנות, שכן פרט זה ניתן היה לקבוע במהלך הדיון. יתר על כן, כנות חיוב המזונות התייחסה לכוונת הבעל להתדיין בנושא, ולא לרצונו לשלם. מכיוון שנושא משמורת הילדים קשור באופן אינהרנטי לגירושין, לבית הדין הרבני יש סמכות לדון גם בעניין זה. עם זאת, בית המשפט העליון קבע כי בית המשפט המחוזי עדיין יכול לדון בתביעת המזונות, והעביר את הדיון במזונות ובמשמורת ילדים לבית הדין הרבני. ההחלטה התקבלה בהתבסס על הנסיבות הספציפיות של המקרה, ובית המשפט הדגיש את הצורך בגישה מבוססת לגופו של עניין ולא בטקטיקה שיפוטית.