ת"א 2221/00

תקציר

התובעת, אשר יוצגה על ידי הנתבעים בתביעה קודמת, טענה כי הנתבעים התרשלו בכך שלא דרשו פיצויים בגין התקופה שבין ספטמבר 1992 לספטמבר 1994 (התקופה שבמחלוקת) ובהתאם לכך לא תיקנו את כתב התביעה ולא הביאו ראיות נוספות. מנהלי התובעת עמדו על כך שהתביעה תכלול דרישה לפיצוי עבור תקופה זו, אך הנתבעים, שהיו מודעים לכך שאין מסמכים התומכים בטענה זו, הגבילו באופן סביר את התביעה לתקופה שלגביה ניתן להביא ראיות, דבר שהתקבל על ידי השופט במשפט הקודם. כמו כן, נמצא כי לתובע לא נגרם כל הפסד רווח בתקופה שבמחלוקת וכי היעדר ראיות הביא להחלטת השופט ולא לרשלנות כלשהי מצד הנתבעים. למרות שהתובע טען למקרים אחרים של רשלנות, כגון הלנת כספים ותשלום יתר למומחים, גם טענות אלה לא נתמכו וסותרות בראיות שהציגו הנתבעים. בסיכומו של דבר, נדחתה טענת הרשלנות והתובע חויב לפצות את הנתבעים בגין הוצאותיהם המשפטיות ושכר טרחת עורך דין, בסך 75,000 ₪ בתוספת מע"מ. פסק הדין ניתן בהעדר באי כוח הצדדים ביום 8.1.2006.