ת"א 10582-09-13

תקציר

השופטת פסקה לטובת התובעת בתיק, וקיבלה את טענתה כי הלוותה לנתבע סכום של 7,077,000 ₪, שלא נפרע. הנתבעים טענו תחילה כי חתימת הלווה, כמו גם חתימת הערב, זויפו, אך בהמשך חזרו בהם מטענה זו. השופטת סברה כי מאחר שהתובעת הציגה את הסכם ההלוואה, שנחתם על ידי הלווה, נטל ההוכחה מוטל כעת על הנתבעים להוכיח כי ההלוואה לא ניתנה. השופט מצא כי ראיות הנאשמים אינן מספקות ואינן משכנעות, במיוחד משום שלא זימנו עד מפתח, מר יוסי חבס, להעיד. יתר על כן, השופט סבר כי עדותו של התובע אמינה, וציין כי התנהגות הנתבעים במהלך המשפט הייתה חשודה. באופן ספציפי, השופט הדגיש כי הרצל חבס, בנו של הלווה, לא הכחיש את הטענה כאשר נודע לו עליה לראשונה, ואף הראה נכונות להסדיר את הפירעון. השופטת דחתה גם טענות אחרות שהעלו הנתבעים, בדבר אי קיום הסכם ההלוואה המקורי ותחולת סעיפים 82 ו-80 לחוק סדר הדין האזרחי העות'מאני, כחסרות שחר. משכך, קבעה השופטת כי על הנתבעים להחזיר לתובע את מלוא סכום ההלוואה, בתוספת ריבית והוצאות, בסך כולל של 7,753,036 ₪, צמוד וכולל שכר טרחת עורך דין בסך 150,000 ₪.