ת"א 19729-07-21

תקציר

פסק דין זה נובע מתביעה שהגישו התובעים, בעלי חלקת קרקע, כנגד הנתבע, בבקשה להסיר את ידו מהמקרקעין ולהעביר את החזקה בהם. לחלופין ביקשו התובעים להסיר את ידו של הנתבע ממחצית המבנים בקרקע. הנתבע, שירש את המקרקעין מאביו המנוח, טען מנגד כי הוא בעלים משותף של הנכס, לאחר שרכש זכות קניינית באמצעות הסכם מכר והערת אזהרה שנרשמה לטובתו. בית המשפט מצא כי הנתבע אכן מחזיק בזכות קניינית המקבילה לזו של התובעים ודחה את דרישתם העיקרית של התובעים לחזקה מלאה במקרקעין. הודגש כי לא ניתן להיפטר משותפות במקרקעין מכוח סעיף 16 לחוק המקרקעין, המקנה לבעלי הקרקע זכות לדרוש את מסירת הקרקע ממחזיקים שלא כדין. בית המשפט פירש את הסכם המכר בין הצדדים, שכלל הוראות לשימוש משותף וניהול הקרקע, והגיע למסקנה כי לשני הצדדים זכויות שוות להחזיק בחלקים שונים במתחם המסחרי. לפיכך, קיבל בית המשפט באופן חלקי את טענתם החלופית של התובעים, והורה לנתבעת להסיר את ידו מהקומה השנייה של בניין המשרדים במקרקעין – שטח של 44 מ"ר – ולהעביר את החזקה בה לתובעים. הנתבעת נדרשה גם להחזיר את המפתחות לתובעים ולאפשר להם שימוש בלעדי בחלק זה של המתחם. בית המשפט אף נתן צו מניעה קבוע האוסר על הנתבע להשתמש או להעביר את החזקה בקומה השנייה לצד שלישי כלשהו. הנתבע חויב לשלם לתובעים הוצאות מתונות, לרבות שכר טרחת משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 8,000 ₪. החלטה זו נועדה להסדיר את החזקה בין הצדדים, בתקווה שתוביל לצמצום הסכסוכים ותקל על שיתוף הפעולה ביניהם, עד לפירוק השותפות ביניהם.