עת"מ 31792-04-14

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את העתירה. העותר, אזרח סודאן, טען כי הסמכות להוציא צווי ישיבה מכוח החוק למניעת הסתננות צריכה לחול רק במקרים שבהם הקושי בגירוש מיוחס למסתנן עצמו, ולא במקרים שבהם המדינה אינה יכולה לגרש מסתנן בשל נסיבות שאינן בשליטתו. עם זאת, השופט קבע כי כוונת החוק היא למנוע ממסתננים להשתקע בישראל, ולפיכך נסיבות עניינו של העותר אינן מצדיקות הימנעות מהוצאת צו עיכוב הליכים. עוד טען העותר, כי היו לו טענות מהותיות למקלט בישראל וכי המשיב לא נימק את זכותו להגיש בקשה. בית המשפט מצא כי מאחר שהעותר לא הגיש בקשת מקלט, טענות אלה אינן מבוססות. זאת ועוד, טענת העותר כי ההחלטה על מתן צו עיכוב הליכים הייתה בלתי סבירה, בהתחשב בנסיבותיו האישיות, נדחתה אף היא, שכן בית המשפט מצא כי טענות אלה לא הועלו במהלך הדיון וממילא אינן מצדיקות את ביטול הצו. גם הקריטריונים למתן צווי שהייה נמצאו רלוונטיים וסבירים, וטענת העותר כי נמנע ממנו שימוע לא נתמכת. ככלל, השופט הגיע למסקנה כי צו העיכוב הוא חוקי, סביר וראוי, ולכן דחה את העתירה והסיר את הוראת השעה שמנעה את ביצוע צו השהייה.