בד"א 37/17

תקציר

פסק דין זה דן בשאלה האם המערערים, שני עורכי דין, פעלו באופן לא אתי במקרה של ניגוד עניינים, ובקבילות השימוש בפסק דין אזרחי כראיה בדיון משמעתי למרות שהמערערים לא היו צד לתביעה האזרחית. עיקרי עובדות המקרה הן כי המצווה הגיעה למשרדו של המערער 1, אשר הפנה אותה למערער 2, עובדו, על מנת שיכתוב צוואה חדשה. המערער 2 ידע כי הצוואה החדשה מזכה את אשתו של המערער 1, אך היא ניסחה אותה בכל זאת. לאחר עריכת הצוואה הודיע על כך המערער 2 למערער 1, אך המערער 1 הגיש בקשה לביצוע הצוואה רק בשם אחד הנהנים האחרים, ולא בשם אשתו. הצוואה בוטלה מאוחר יותר על ידי בית המשפט לענייני משפחה בחיפה עקב השפעה בלתי הוגנת על המצווה על ידי שניים מהמוטבים. ועדת המשמעת קבעה כי המערערים פעלו באופן לא אתי בהיותם במצב של ניגוד עניינים, וכי יש לראות בפסק הדין האזרחי ראיה לכאורה, למרות שהמערערים לא היו צד לתביעה האזרחית. עוד ציינה הוועדה כי גם ללא פסק הדין האזרחי יש להרשיע את המערערים. אחד השופטים חלק על כך, וטען כי אין לראות בפסק הדין האזרחי ראיה, וכי אין ניגוד עניינים במקרה זה. השופטת הדגישה כי למערערים לא ניתנה הזדמנות להציג את טענותיהם במשפט האזרחי, וכי נטל ההוכחה מוטל על המאשימה בדיונים משמעתיים, דבר שלא עמד במקרה זה. בסופו של דבר, הערעור נדחה, ופסק הדין המקורי נותר על כנו.