ת"א 8323-02-22

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את בקשתה של בלמס לסעד מן היושר בשל חוסר תום לב ואי גילוי כל המידע הרלוונטי. פסק הדין הוא תוצאה של התנהלותה המסתורית של בלמס לאורך כל הליך הגשת הבקשה, המאופיינת במידע חלקי ומטעה. בלמס טען כי ערבות הביצוע הייתה אמורה להיות לטובת שילה, אך היא הונפקה למיי טאון, אך בלמס נמנע מלהזכיר את הארכות הערבות, שהמשיכו לרשום את מיי טאון כמוטבת. בית המשפט מצא את הסברה של בלמס לכך כבלתי מספק, מה גם שהיה לה די זמן לאתר את המסמכים הרלוונטיים. גם יתר טענותיו של בלמס בדבר עקרון ההתאמה, אף שאינן מופרכות לחלוטין, לא היו משכנעות דיין כדי שבית המשפט ייעתר לבקשה. בית המשפט הדגיש כי החוק מחייב דיוק מוחלט בערבויות בנקאיות אוטונומיות, וכל אי התאמה עלולה להצדיק את בטלות הערבות. במקרה זה, נפלה אי התאמה בשם המוטב, שבלמס לא התייחסה אליה בתום לב. יתר על כן, בלמס לא הציגה טיעונים משכנעים באשר לנזק שייגרם לה אם הערבות תמומש, בעוד שהותרת הוראת השעה על כנה תפגע בתכלית הבסיסית של ערבויות בנקאיות אוטונומיות בעסקאות מסחריות. לפיכך ביטל בית המשפט את הוראת השעה והתיר לבנק הערב לממש את ערבותו כנגד המשיב. בלמס חויב לשלם למשיב שכר טרחת עורך דין בסך 25,000 ₪.