בע"מ 7033/15

תקציר

פסק הדין מבהיר את יחסי הגומלין המורכבים בין דיני הנאמנות לדיני הירושה במקרה הנדון. הוא עוסק בעיקר בשאלה האם ניתן ליצור נאמנות באמצעות חוזה בעל פה כאשר הוא נועד להיכנס לתוקף לאחר מותו של הנאמן. בית המשפט אישר את ממצאיו העובדתיים של בית המשפט לענייני משפחה, אשר קבעו כי השפעה בלתי הוגנת על המנוח הובילה לביטול צוואות מאוחרות יותר בהן היו מעורבים המבקשים. הבחינה המשפטית התמקדה בשאלה אם נאמנות תקפה נוצרה בהסכמה בעל פה, אך הממצאים הראו כי לא התקיים חוזה נאמנות מחייב בשל היעדר קבלת החלטות סופית של המנוח וחששות להשפעה בלתי הוגנת. פסק הדין דחה את השימוש בצוואה כחלק מהחוזה מאחר והיא בטלה על פי דיני הירושה, תוך הדגשה כי החלטות ירושה חייבות לעמוד בפרוטוקולים משפטיים מחמירים. כמו כן, היא הדגישה כי חוזים בעל פה הנוגעים לירושה עתידית אינם תקפים אלא בהתאם לצוואה כדין, כאמור בדיני הירושה. פסק הדין בחן גם את הרעיון של יצירת הקדש, הדורש שטר בכתב, צוואה או הוראת תשלום; אף אחד מהם לא היה נוכח במקרה הזה. משכך, טענות המבקשים כי נוצרה נאמנות מסוג הקדש לא היו מבוססות. למרות בקשתם מבית המשפט להכריז על חשבון הבנק של המנוח כהקדש, בית המשפט לא מצא ראיות מספיקות לשימוש כזה במהלך חייו. לפיכך, היא דחתה את בקשתם וחייבה אותם בהוצאות משפט. בית המשפט חיזק את העקרונות המסדירים את חופש הצוואה ואת הדבקות בדרישות סטטוטוריות פורמליות בתכנון עיזבון, וחזר על עמדת אי-ההתערבות בהחלטות עובדתיות שהתקבלו על ידי בתי משפט קמא.