ע"ע 11260-10-13

תקציר

בבחינת התיק, קיבל בית המשפט באופן חלקי את ערעור החברה, מה שהוביל לביטול חובתה לשלם פיצויים ממוניים ולא ממוניים לפי חוק השוויון והוצאות משפט נלוות. המקרה עסק בסוגיה הרגישה של אפליית נשים במקום העבודה, במיוחד בכל הנוגע להריון. למרות שהכיר בתופעה נפוצה של אפליה במקום העבודה, בית הדין הדגיש את חשיבות הניתוח של כל מקרה לגופו כדי להימנע מלהניח קשר ישיר בין הריון לפיטורי עובדת. בית הדין הגיע למסקנה כי נטל ההוכחה נותר על העובדת, שנדרשה להוכיח כי פיטוריה נבעו מהריונה. קביעתו הראשונית של בית הדין האזורי, שהעביר נטל זה לחברה על בסיס עיתוי הפיטורים וכשלים לכאורה בעבודה, בוטלה. בית הדין לערעורים לא מצא ראיות מספיקות להפליה הקשורה להריון, וציין כי בעיות ביצוע לגיטימיות קדמו לידיעה על הריונה של העובדת. שימוע פיטורי העובד אמנם לא התנהל כראוי, אך הפגם הפרוצדורלי לא הצדיק את גובה הפיצוי שנפסק בעבר. כתוצאה מכך, צמצם בית הדין את החבות הכספית של המעביד והטיל על העובד הוצאות ערעור, ובכך הפחית משמעותית את פסק הדין הקודם של בית הדין האזורי. פסק הדין מדגיש את האיזון בין הגנה מפני אפליה לבין הכרה בהחלטות העסקה לגיטימיות שהתקבלו בתום לב.