ע"א 6359-05-17

תקציר

הערעור מתייחס לפסק דינו של בית משפט השלום בכפר סבא, אשר הורה לשני המערערים לשלם למשיב סך של 320,880 ₪, ביחס לשני מחסנים שהושכרו למערערת הראשונה. המערערים הקימו חברה לצורך מכירת ציוד מיזוג אוויר ושכרו מהמשיבה שני מחסנים לאחסון ציודם. המחסן הראשון הושכר לשלושה חודשים, עם אופציה ל-12 חודשים נוספים, ואילו המחסן השני הושכר בעל פה לתקופה בלתי מוגדרת. החברה לא שילמה דמי שכירות עבור המחסנים מעבר לשלושת חודשי השכירות הראשונים של המחסן הראשון. המשיב פתח בהליכי פינוי ובית המשפט הורה לחברה לפנות את חוזה השכירות. פסק הדין לא אושר על ידי המערערים והמשיב נקט בהליכי הוצאה לפועל. בסופו של דבר פינה המשיב את הדייר לאחר שהמערערים לא עשו כן והוציא את הציוד מהמחסנים. בית המשפט מצא כי המערערים לא שילמו דמי שכירות עבור המחסנים מעבר לתקופה הראשונית של שלושת החודשים ולא פינו את הציוד מהמחסנים לאחר תום תקופת השכירות. עוד נמצא כי המשיב נאלץ לפנות את הדייר ולבצע את הפינוי בעצמו לאחר שהמערערים לא עשו כן. לפיכך קבע בית המשפט כי המשיבה זכאית לדמי שימוש בגין המחסנים. זאת ועוד, בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענות המערערים כי היה על המשיב למזער את נזקיו וכי היעדר היתר בנייה למחסנים פוטר אותם מתשלום דמי שכירות. בית המשפט דחה גם את טענות המערערים לקיזוז כנגד שווי הציוד, וקבע כי לא הוכיחו את שווי הציוד. בית המשפט הרים את מסך ההתאגדות ומצא את המערער הראשון אחראי אישית לחובות החברה, שכן היה מעורב בפעילות החברה והיה מודע למגעים הנוגעים להוצאת הציוד. עם זאת, השופטים שדנו בערעור מצאו כי אין הצדקה להטיל אחריות אישית על המערער הראשון. הם הגיעו למסקנה כי בחירתו של המשיב להתקשר עם החברה בלבד ובהיעדר נסיבות חריגות משמעה שלא ניתן להטיל אחריות אישית. לפיכך, הערעור התקבל, ואחריותו האישית של המערער הראשון בוטלה. ערעור החברה וערעורו של המערער השני נדחו, וכל צד חויב בהוצאותיו.